פרשנות חז"ל לפרשת המרגלים

מקובל לחשוב שמבין המרגלים היו שנים צדיקים – יהושע וכלב, ועשרה רשעים.

אך לחז"ל ישנה דעה שונה. במדרש רבה (פט"ז) נאמר שכל המרגלים, גם העשרה הנותרים היו צדיקים. המדרש מוכיח את דבריו מהכינוי שהתורה מצמידה לכל המרגלים: 'כולם אנשים'. הכינוי איש מופיע ביהושע שבחר אנשים למלחמה בעמלק, גם ישי אבי דוד כונה בתנ"ך איש, וחנה מתפללת על 'זרע אנשים'.

ומסביר הרב יצחק זאב ידלר זצ"ל בחיבורו תפארת ציון, שהמרגלים היו גם גיבורי מלחמה כאנשי יהושע, גם תלמידי חכמים כתכונתו של ישי, וגם נביאים כמאפיין של שמואל. לא זאת בלבד, אלא הם נבחרו לתפקידם על ידי עם ישראל, ואושרו גם על ידי הקב"ה וגם על ידי משה.

הוי אומר, שבשעה שנשלחו הם היו צדיקים, חכמים, גיבורים ונביאים, ובכל זאת נפלו! הם הוציאו דיבה על ארץ ישראל, והפסוק במשלי אומר: 'ומוציא דיבה הוא כסיל'. אדם יכול להיות באמת גדול, אך ברגע שהוא מחליט לדבר לשון הרע, הוא נופל מגדולתו, והופך להיות כסיל – טיפש.

חז"ל במסכת ברכות (כ"ט.) אומרים: אל תאמין בעצמך עד יום מותך, שהרי יוחנן כהן גדול שימש בכהונה גדולה שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי! גדלות, צדיקות וחכמה אינם ערובה מוחלטת לעמידה בנסיונות. עבודת המידות וההתמודדות מול הפיתויים והנסיונות נמשכים במשך כל ימי חיינו, ועלינו לנקוט באמצעי זהירות, בלימוד אמונה ומוסר, ובשמירה על כל המצוות ועל כל פרטיהם כדי להצליח, וכדי שמסלול חיינו יהיה בעלייה מתמדת!