דודי מורי ורבי הרב יהודה קופרמן זצ"ל

דברי הספד והערכה

ארבעה שמות נקראו לדודי זצ"ל: דוד יוקי, המחנך הדגול הרב יהודה קופרמן, הגאון המחדש הרב יהודה קופרמן, והרב דר' יהודה קופרמן.

א. דוד יוקי

במסגרת המשפחתית הרב יהודה קופרמן היה נקרא דוד יוקי, ואבי ר' משה, אחיו – דוד מיישי. הרב היה איש משפחה מובהק, חי בהרמוניה עם אשתו הרבנית צפורה ז"ל, סייע בידה בהחזקת הבית, ובמשך השנים הרבות האחרונות שבהם היא היתה ל"ע חולה הוא סעד אותה במסירות. הרב חינך והשקיע בילדיו, חשב כיצד לקדמם בלימוד התורה ובמידות, וזכה שכל בניו ובנותיו ממשיכים בדרך התורה והמצוות, ומנחילים אותם לציבור הלומדים במסגרות תורניות וחינוכיות מגוונות. ישנו קשר מיוחד בין אבא דוד מיישי שליט"א לבין דוד יוקי זצ"ל, אבא הוא האח היחיד שגר בירושלים, ולמשפחותינו היו הרבה שבתות וסעודות פורים משותפות. אבא - בתור מהנדס בנין מומחה - תיכנן ופיקח במשך שנים ארוכות על בניית בנייני המכללה, ועבד בשיתוף פעולה מלא, באמון ובהרמוניה עם אחיו הרב. מספר שבועות לפני פטירתו של דודי, נכנס אבא יבלחט"א לבית חולים במצב קשה מאד. הוא זכה, יצא מכלל סכנה ושב לביתו, ודודי היה מתקשר אליו מידי יום ביומו (כולל ערב לפני פטירתו) כדי לדרוש בשלומו. גם אני אבלחט"א זכיתי ללמוד איתו בחברותא. למדנו אחת לשבוע במשך עשר שנים את פירוש הרמב"ן על ספר במדבר מרישא ועד סיפא. כשגרתי בבית אל למדנו בבית הרב, וכשעברנו לאלעד המשכנו ללמוד דרך הטלפון.

ב. המחנך הדגול הרב יהודה קופרמן

הרב יהודה קופרמן העמיד תלמידות - וגם תלמידים - הרבה. הרב חיפש ומצא גדולי תורה ותלמידי חכמים מובהקים שיבואו וילמדו במכללה. הדרך שבה האמין וכך הנהיג במכללה היא דרישות גבוהות בלימודי היהדות לסוגיהם. לדוגמה - הוא הטיל על הבנות ללמוד את פרשת משפטים עם רש"י ורמב"ן, מזרחי, גור אריה ודברי דוד. כדי להיות מורות טובות - ובלשונו: "לשנות את חדר המורים של בתי הספר הממלכתיים דתיים" - הוא הציב דרישות גבוהות ומאתגרות. השינוי הקוסמי במעמד האשה זכה אצלו לתרגום מעשי: בנות ונשים מסוגלות להעמיק וללמוד תורה, ועליהן לעשות זאת, אך לא כתחרות עם הגברים, ולא כדי להוכיח שהן שוות יותר מהגברים, אלא לצורך עבודת ה', פיתוח עצמי, בניית בית תורני, וחינוך ילדי ישראל. הרב הדגיש וחזר והדגיש שעל הבנות להתחתן, להקים בתים בישראל, ולהיות עזר כנגד בעליהן העוסקים בתורה. למרות שהרב צמח בעולם האנגלוסכסי ודיבר אנגלית רהוטה, הוא לא נפל ברשת הפמיניזם המערבי, והשליך למרחוק את קליפותיו המאוסות הפוגעות בצניעות, בזוגיות, במשפחתיות, בבתי הדין הרבניים ובעולם התורה והמצוות.

ג. הגאון המחדש הרב יהודה קופרמן

אני בטוח שבשעת פטירתו של הרב קופרמן יצאו לקראתו מהעולמות העליונים רבי עובדיה ספורנו ורבי מאיר שמחה הכהן מדוויסק. את חיבוריהם האדיר הרב קופרמן, והנגיש אותם לציבור הרחב, כולל לבנות המכללה. אך חידושו המיוחד איננו הספורנו והמשך חכמה, אלא פשוטו של מקרא בקדושה. ראיית הבחינות השונות של הכתוב שיכולות לעמוד זו לצד זו בלי סתירה אלא בהשלמה, זהו חידושו. אין הפשט סותר את חז"ל ואת ההלכה, אלא עומד לצידו ומגלה בחינה נוספת (ובלשון הרב: "פונקציה") בביאור הכתוב. הרב גילה וביאר שזו שיטה המקובלת על גדולי הראשונים והאחרונים, החל מהאבן עזרא, הרמב"ם והראב"ד, והרשב"ם, ועד הספורנו, הנצי"ב, המשך חכמה, ורבים נוספים. יסודות שהיו מפוזרים אילך ואילך קובצו על ידו לידי מכלול, ובלשונו לידי "סימפוניה", והפכו למקצוע חדש בתורתינו הקדושה המאופיינת בשבעים פנים.

ד. הרב דר' יהודה קופרמן[1]

הרב קופרמן דרש שמקצועות החול ילמדו ברמה גבוהה. הוא עצמו היה בעל תארים אקדמיים, וידיו רב לו בהבנת מקצועות החול, והוא עמד על כך שמקצועות החול, יוכנסו למכללה בזהירות הראויה, וברמה גבוהה. לעיתים מבוססים לימודי החול באקדמיה על אקסיומות והנחות יסוד שאינן עולות בקנה אחד עם השקפה תורנית צרופה. על המרצה לדעת כיצד לבור את התבן מן הבר, כיצד להכשיר את יסודות ההשכלה לבוא בקהל ישראל, וכיצד לסלק השקפות אפיקורסיות מן החומר הנלמד. יש צורך לחיות את עולם התורה והמצוות לעומקו כדי לזהות את המוקשים ואת הרגישויות ולא ליפול בהם. זוהי עבודה קשה שבמקדש, והרב קופרמן בראשות המכללה עמד בה בעוז ובגבורה.

ה. מידות

אי אפשר למצות בפיסקה קצרה את מכלול מידותיו ודרכיו של הרב קופרמן זצ"ל, אפרט רק מקצת מהם, ויבואו קרובים, ידידים, תלמידות ותלמידים נוספים וירחיבו.

הרב היה מלא כבוד תורה וכבוד תלמידי חכמים לכל המגזרים: לספרדים, לאשכנזים ולתימנים, לליטאים, לציונים ולחסידים. הוא כיבד גם את אלו שהחרימו את המכללה.

הרב היווה שילוב של איש חזון ושל איש ארגון, כמו ראש ישיבת פוניבז' הרב יוסף שלמה כהנמן זצ"ל, ובדומה למורי ורבי ראש ישיבת הר עציון הרב יהודה עמיטל זצ"ל. לרוב שתי תכונות אלו אינן צועדות יחד, וכל אחת מקפחת ונוגסת בשניה. איש החזון והרוח רואה לנגד עיניו את האידיאלים, והוא חי בעולמות רוחניים וקדושים, ואם אין לידו אנשי מעשה מובהקים, החזון שלו ישאר מופשט ולא ממומש. לעומתו, איש הארגון והמעשה חי בעולמות של כסף וביצוע, ואם אינו קשור היטב ובעומק לאנשי התורה והרוח עלול הוא לגלוש לכוחניות, שכוללת לפעמים דחיפות ומרפקים, עיגול פינות, תככים ומניפולציות. הרב קופרמן שילב באישיותו מחד גיסא חזון וקדושה, ומאידך גיסא מעשיות וכושר ביצוע. היתה לו הבנה בתקציבים ובדרכים להשגתם, ומנגד - העמקה ברש"י ובמפרשיו; עיון ברמב"ן ובספורנו, ותפיסה בתוכניות בניה; פרשנות משך חכמה ונצי"ב לצד ישיבות עם מנכלי"ם ופקידים למיניהם; כתיבת מאמרים תורניים במקביל לבניית תוכניות לימודים, ולקליטת מרצים לצוות המכללה.

הרב קופרמן הקרין חום ולבביות יחד עם בקורתיות ודרישות גבוהות; היתה בו ענווה עם הכרת ערך עצמו; איכפתיות, נשיאת בעול עם חבירו, וכבוד לכל אדם.

ו. הרב קופרמן והגרש"ז אויערבך

הרב יהודה קופרמן זצ"ל היה קשור לגאון הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל והתייעץ איתו. הוא סיפר לי שפעם אחת כששאלו שאלה, ענה לו ר' שלמה זלמן שהוא צריך לעיין, ושהוא יתקשר לדודי בשעה שמונה בערב. בשעה מדוייקת 20:00 התקשר ר' שלמה זלמן ואמר: "שלום, מדבר שלמה זלמן...", והשיב לשאלה. דודי העריך מאד את ענוותנותו של רש"ז בזה שאמר שעליו לעיין, ובזה שהוא זה שהתקשר לדודי, ובצורה הפשוטה שבה הציג את עצמו. הוא הביע את הערכתו לרש"ז גם בנוגע לעמידתו בזמנים.

לעניות דעתי הקשר וההערכה של דודי לגרש"ז נבעו לא רק מגדלותו העצומה בתורה ובהלכה, אלא מהערכה, מקשר ומדמיון בקווי אישיות מסויימים. אינני בא לדרג ולהשוות, אלא לציין שהענווה, החיוך, הכבוד לכל, והדיוק בזמנים היו משותפים לשניהם. ההתעניינות של רש"ז במדע, ברפואה, ובחשמל כחלק וכסיוע ללימוד התורה ולעבודת ה', הבנת המציאות הטכנית והמדעית ביסודיות שכה איפיינה את רש"ז אויערבך, דיברו מאד אל הרב קופרמן, שגם הוא התייחס למקצועות החול ככלי עזר לעבודת ה'. הראיה הנינוחה, המאוזנת, והמתחשבת במגוון שלם של שיקולים שכה איפיינה את הגרש"ז, היתה חשובה גם בעיני הרב קופרמן. נראה לי שגם עמידתו האיתנה של רש"ז מחוץ למחלוקות תורניות ופוליטיות קישרה את דודי לגדול עולם זה.

ז. המנגינה

הרב קופרמן השתתף בשמחות המשפחתיות של הורי ושל משפחתנו ואנחנו בשלו, והביא במסגרתם את היכולת המוזיקלית שלו לידי ביטוי מוצלח ומלהיב. לאורך שנים רבות בכל סעודת פורים היתה מנגינה חדשה של שושנת יעקב. קולו הנעים יחד עם קולם הנעים של בני משפחתו יצרו אווירת שירה והתעלות הזכורה לאורך ימים ושנים. הנגינה והליווי בפסנתר של אשתו הרבנית ציפורה ז"ל היו עוצמתיים, והוסיפו מרכיב חשוב נוסף בשירה המשפחתית. המנגינות שנלמדו ממקורות שונים הפכו לנכסי צאן ברזל במשפחה המורחבת כולה, וגם אצל תלמידות המכללה. לא מדובר במוזיקת הג'ז, הפופ והרוק שמולבשות על פסוקים, ומכונים בטעות 'מוזיקה חסידית', אלא במנגינות בעלות סגנון עדין, המרוממות את נפש האדם השר והמאזין.

הרב, וגם אבי, שרו בצעירותם במקהלת בית הכנסת בדבלין שבאירלנד, וספגו ממנה מנגינות יחודיות. בהמשך ימיו שימש הרב מידי פעם - לרבות בימים נוראים - כשליח ציבור. בעשרת ימי תשובה בשנים תשל"ג ותשל"ד, לפני שנסעתי לרמת הגולן לשמש כשליח ציבור במחנה עודד שבצה"ל, הוא נהג בי בעין יפה, ולימד אותי את מנגינות הסליחות של ליל יום הכיפורים, שבחלקן אני ממשיך להשתמש עד היום. המוזיקה והמוזיקה הקלאסית היוו חוויה רגשית, שירי הקודש וניגוני הנשמה יצרו חוויה רוחנית, אך מעבר לכך כל עולם הניגון ביטא אחדותיות ושלימות-חיים, ולכן היה בעל משקל משמעותי במהלך חייו של הרב (ניתן להרחיב את הדיבור על היחס שבין הניגון לבין פנימיות האדם, על פי החסידות בכלל, חב"ד וברסלב בפרט, והראי"ה קוק, אך אין כאן המקום). לא בִּכְדִי הרבה הרב להשתמש במושג "סימפוניה", כשתיאר שלמויות שונות בלימוד התורה ובחיים על פי התורה.

ח. את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק

את מנגינת חייו של הרב יהודה קופרמן זצ"ל יש לשמר. המפעל החינוכי הגדול - המכללה לבנות ירושלים מחייב תחזוקה גשמית, ולא פחות מכך – תחזוקה רוחנית. רמת הלימודים התורנית והאקדמית צריכה להשמר; חינוך הבנות לתורה ולמצוות, למידות טובות ולצניעות מחייבים חשיבה ותכנון חדשים לבקרים.

אך אין להסתפק בקיים. יש לפתח ולקדם את חזונו של רב, ואציע לרבים כיוון אחד מתוך שנים שבאמתחתי:

לימודי פרשנות התורה, ולימודי הנ"ך, אינם תופסים כרגע מקום של כבוד בישיבות ה'חרדיות'. הרב רצה מאד לראות תלמידי ישיבה ואברכי כולל עוסקים בפרשנות רבותינו הראשונים והאחרונים, ובלימוד נ"ך מתוך קדושה. יש לחשוב על עלון תורני, ועל כתב עת שיבטאו כיוונים אלה. כמו כן יש לשקול ברצינות הקמת כולל לאברכים, שבצד לימודיו העיוניים והמעמיקים בגמרא ובהלכה יעמיק גם בלימודי פרשנות התורה, ובלימודי הנ"ך מתוך קדושה, ומתוך יחס של כבוד והערכה אין סופיים לחז"ל. אחד המקצועות החשובים בלימוד הפרשנות הוא 'פשוטו של מקרא בקדושה', כפי שפיתח והגדיר אותו הרב קופרמן. חשוב שיקומו אנשי חזון ומעשה - אולי בניו, בנותיו וחתניו יוכלו איש איש עם כישוריו התורניים והמעשיים - וירימו פרויקט זה, וכך יפתחו את חזונו של הרב, ויתקיים בו ביתר שאת: "מה זרעו ותלמידיו בחיים, אף הוא בחיים!".

------------------------------------------------------

[1] תודה לתלמידתו הרבנית יוכי סמוטריץ' תליט"א – אותה העריך הרב מאוד – על הגדרת איפיון זה.